"צדק צדק תרדוף". אחת מהמצוות הראשונות בפרשה שלנו. המשפט קצר ונמרץ, המלים ברורות, הדברים מובנים: כל מה שעליך לעשות הוא צדק, ואל תרפה ממנו, תרדוף אחריו.
האומנם כה ברור?
מה זה צדק, בעצם?
ולמה לרדוף אותו (או אחריו) ולא לחפש אותו, למשל?
צדק? אולי הוא עשיית הטוב, הישר, לתת לכל אחד מה שמגיע לו, לפעול עם האמת ולמען האמת ולעשות כל זאת בהתאם לעקרונות של שוויון.
כל זה נכון ואף נכון מאד. אך האם מה שישר בעיניי ומה שישר בעיניך? מה שטוב לי הוא מה שטוב לך? ואם לך מגיע משהו, יכול להיות שזה נלקח ממישהו אחר? ומהו שוויון? ששנינו נקבל את אותו הדבר? ואם אתה עבדת ואני הייתי בטל? ואם אני הייתי בטל כי לא יכולתי לעבוד ואתה עבדת, אבל לא במלוא מרצך? ואם שנינו מקבלים, אז גם השלישי, גם הרביעי? ואם אין לכולם? אז שאף אחד לא יקבל שווה בשווה? ואיפה הטוב?
אצל כל אדם ואדם ההגדרות של טוב, ישר, מגיע לי, אמת ושוויון שונות לחלוטין. ואם ההגדרה תהיה כללית ולא של הפרט, אז הפרט ירגיש שאין זה צדק. אולי הוא יתפוס אותו כצדק מאולץ, אך לא כצדק צודק.
קשה, אם כן, להגיע אל הצדק.
דוגמה בולטת מאד בנדון הוא "משפט שלמה", בו כל אחת משתי נשים טוענת שהתינוק שהביאו אל המלך שייך לה. המלך מחליט לגזור את התינוק לשניים ולתת חצי אחד לכל אחת מהטוענות. אחת מהנשים מתחננת אז שלא יהרגו את התינוק ומוותרת על זכותה לטובת השנייה. האשה האחרת, לעומת זאת, אומרת: " גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה; גְּזֹרוּ!". שלמה המלך מחליט, בסופו של דבר, שהאשה שנתמלאה רחמים וסירבה שיהרגו את התינוק היא האם האמיתית ומסרה את הפעוט אליה. (ראה מלכים א' ג', כ"ג-כ"ז).
איפה הצדק, כאן? האחת טוענת שלחצות שווה בשווה, זהו צדק – הפסד, אבל שוויון. השנייה טוענת שהצדק הוא לוותר על זכויותיה למען החיים של התינוק; היא מטיבה עם האחר, אבל לא טוב לה. המלך טוען שהצדק הוא לתת דווקא למי שוויתרה לטובת צד שלישי; אין שוויון, אבל יש יושר.
לנו ברור שהצדק אכן נעשה. אבל בשביל האשה השנייה, איך שלא נסתכל על זה, נגרם לה עוול, כי היא הייתה מוכנה לוותר על התינוק, בתנאי שגם השנייה תוותר (היו יכולים למסור אותו לאימוץ, במקום להרוג אותו, לדוגמה).
אז הצדק הזה איננו מושלם. הוא טוב. הוא נכון. אבל איננו מושלם ואיננו שלם.
למעשה, אין לנו אפשרות להגיע לצדק מושלם. גם אם נגיע אליו, הוא לא יחזיק מעמד. הוא יפתור בעיה אחת, אך מהר מאד תופיע בעיה חדשה של אי צדק, במישור אחר, במקום אחר, במצב אחר.
האם עלינו להרים ידיים, אם כן, ולהכריז על הפסקת המאמצים לצדק?
הקב"ה מצווה עלינו: "תרדוף!" תרדוף את הצדק כי הוא מתחמק ממך, כי הוא לא נשאר אצלך. בו ברגע שמצאת אותו, הוא מתחמק ממך ועליך לחזור לחפש אותו. תרדוף אותו, תרדוף אחריו ואל תרפה!
הצדק הוא האידיאל של החֶברה שלך. עצם החיפוש המתמיד, הרדיפה הזאת, אי ההסתפקות במציאה הראשונה של הצדק, אי העצירה באמירה "אני, את הצדק שלי מצאתי, את שלי עשיתי", זה מה שגורם לך לחיות ולרשת את הארץ: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף, לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (דברים ט"ז, כ).
אין חברה צודקת. יש חברה שנוטה אל הצדק ובודקת את עצמה בכל רגע כדי להשיג מחדש את הצדק שהתחמק.
חברה שמגדירה את עצמה כצודקת לא עושה אלא להתיימר – והופכת מייד לאי צודקת לחלוטין. וחברה שטוענת שרק היא יודעת צדק מהו ומאשימה את השנייה באי-צדק, היא חברה שמתרחקת מהטוב, מהישר ומהנכון.
נמשיך לגלות צדק בכל רגע כי "לא עליך המלאכה לגמור, ואי אתה בן חורין ליבטל ממנה" (אבות ב', ט"ז)