כשהקב"ה מצווה על אברהם לקחת את יצחק בנו ולהעלות אותו לעולה על המזבח, התורה פותחת באומרה: "והאלהים נסה את אברהם" (ברא' כ"ב, א'). בעברית המודרנית אפשר אולי להגיד "אִתְגר את אברהם".
מעשה זה מוגדר, אם כן, כניסיון, כאתגר ובעקבות הגדרה זו חז"ל הבינו שגם דברים אחרים מולם אלהים העמיד את אברהם היו ניסיונות, אתגרים: "עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום" (אבות ה', ג'). אלו עשרת ניסיונות? הם לא מגלים, אך הרמב"ם בפירושו למשנה הזאת מסביר שכולם כתובים בתורה ומצטט את המקורות.
הוא עומד בניסיונות כגיבור, הרי אהבתו לאלהים מעניקה לו כח על. האמונה העמוקה והביטחון המלא של אברהם באלהים גורמים לנו לתפוס אותו, הרבה פעמים, כאדם ללא צער ועצב. אהלים אִיתו והוא יודע את זה: היש מקום לעצב? האם ירגיש הוא צער כאשר הכל מאלהים ובעבור אלהים? האמונה היא מגן לצער!
אולם קריאה דייקנית יותר של התורה מגלה לנו את אברהם כאדם עד תום, עם החוזק והחולשה של כל בן אדם. האמונה שלו איננה מגן לא לצרות ולא לעליות ומורדות של הנפש; אבל היא מעניקה לו את הכלים להתמודד. דברים טובים גורמים בנו רגשות נעימים, ואילו הצרות יוצרות בנו כעס, עצב, או צער. אלה הם ביטויים טבעיים של הנפש האנושית ואין אדם שלא ירגיש אותם. אברהם מלמד אותנו שגם בתוך שיח אישי עם אלהים, הצער והכאב הנפשי פוגעים. האתגר הוא לא להתמוטט בגללם, אלא לאפשר לעצמנו להרגיש אותם בעוצמתם ואחר כך להשתקם.
פרשת חיי שרה מתחילה בספור מותה של שרה: "וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ" (ברא' כ"ג, ב'). האבדן כואב לו: גם עבור מי שמדבר עם אלהים והוא עונה לו, בדושיח מתמיד, המוות הוא הפרידה המוחלטת והסופית. אך אבינו הזקן איננו מתמוטט – הוא קם מתוך כאבו כדי לטפל בהסדרי הקבורה. אחר כך חוזר לכאב וקובר את שרה. ושוב משתקם ודואג לעתיד, לחתונת בנו יצחק ולרווחת ילדיו האחרים אשר הוליד.
מדרש מעניין בתנחומא פרשת עקב (סימן ג'), משקף את קבורת שרה כרגע של צער אצל אברהם ואף מוסיף רשימה של חוויות מצערות. אפילו הניסיונות המוזכרים במקום אחר מובאים כאן כצער. המדרש מפגיש אותנו עם אברהם לא כגיבור על, אלא כבן אדם כמוך וכמוני שמלמד אותנו דרך דוגמת חייו את התמודדותו (התמודדותנו) עם אלהים, עם המציאות המטלטלת, עם הרגשות ועם האמונה. לא מדובר הרי בתצוגת פאר של צער וכאב – המדרש בא ללמד אותנו עד כמה חשוב לא להתעלם מהכאב הנפשי כשהוא מופיע: רק בהתמודדותנו איתו נוכל להשתקם ולהרגיש טוב יותר בהמשך. הכאב משאיר עקבות, תמיד, אך אם לא נתמודד איתו אלה לא יהיו לשארית, אלא למעמסה איתנה בעלת משקל נפשי כבד.
אומר המדרש: "כל המצטער בתחלתו נוח לו בסופו. ואין לך שמצטער מתחלתו יותר מאברהם: שהושלך לכבשן, וגלה מבית אביו, ורדפו אחריו ט"ז מלכים, ונתנסה בעשר נסיונות, וקבר את שרה. ולסוף נח, שנאמר 'וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל' (ברא' כ"ד, א')" (מדרש תנחומא, פרשת עקב, סימן ג').