"וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת" (ברא' כ"ט, י"ז). כך מתארת התורה, בפרשת ויצא, את לאה אמנו. לתואר "רך" שתי משמעויות: חלש וגם ענוג. ישנם פרשנים האומרים שעיני לאה נחלשו מרוב בכי, הרי היא חשבה שעליה להינשא לעֵשָו כי היא הבכורה, כמוהו. פרשנים אחרים מסבירים שעיניה היו נאות, עדינות, יפות.
בשני המקרים המלה "רך" מלמדת על איזון הזקוק לשמירה כדי לא לשבור אותו: שלא ידרדר אם חלש, כדי שלא יתקלקל אם עדין.
בנוסף, נוכל לשאול את עצמנו מדוע התורה מתארת את לאה על פי העיניים? ובכן, השורש "עין" מופיע בתורה על כל נטיותיו קצת יותר ממאתיים פעם. רק בעשרה מקרים לערך הוא מתייחס לאיבר הראיה כשלעצמו, לעין הפיזית. בכל יתר המקרים "עין" משמעה: "ראיה", "מראה" וגם "דעה"; המלה מתייחסת לתפיסת המציאות. כך למשל "וישא את עיניו…", מדבר על ראיה; "עמד בעיניו", מדבר על מראה; "מצא חן בעיניו", מדבר על דעה.
בחזרה ללאה, ייתכן והתורה לא מדברת על עיניה הפיזיות, אלא על הדרך של לאה לתפוס את העולם, הדרך שלה לראות. ללאה אופן רך, שביר, רגיש לתפוס את המציאות.
"וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה" (ברא' כ"ט, ל'). מאחר והפסוק אומר "גם", מלמד על כך שהוא מוסיף אהבתו לרחל על אהבתו ללאה. רד"ק (רבי דוד קמחי, נרבונה מאות 12-13) מסביר: "להודיע כי גם לאה אהב, אף על פי שלא בחר בה מתחלה לאשה, כיון שנשאה לו אף על פי שלא היה בכוונה, אהבה כמו שאדם אהב אשתו, אבל יותר אהב רחל" (פירושו על ברא' כ"ט, ל').
יעקב אהב את לאה, אך היא לא תפסה את זה, כי אהבתו של יעקב את רחל גרמה לה לפתוס את עצמה כשנואה. "וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה" (ברא' כ"ט, ל"א) ורד"ק מפרש "לא היה יעקב שונא אותה, אבל היה אוהב אותה, אלא לפי שהיה אוהב את רחל יותר מלאה קרא לאה שנואה, כלומר כנגד אהבתה של רחל היתה שנואה" (פירושו שם).
כאילו שהיא אומרת "אם הוא לא אוהב רק אותי, אם הוא לא אוהב אותי יותר ממנה, המסקנה היחידה היא שאני שנואה". הרגשה זו צבעה את כל חייה. אלהים נתן לה הזדמנויות להרגיש אחרת, לחזק את ההערכה העצמית ביכולתה ללדת, ליצור חיים חדשים, אך לאה ראתה את עצמה כל הזמן כאשה "שנואה". ללא יכולת להרגיש את אהבת בעלה יעקב, היא נכנסה למאבק קיומי נגד אחותה רחל ונגד קיומה שלה עצמה. כל אחד מהילדים שילדה או הולידה (דרך שפחותיה) נשא את האות של המאבק הזה: ראובן "כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי"; שמעון "כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי"; לוי, כי "עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי". רק עם הבן הרביעי נרגעה מעט ומכריזה "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה' עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה". ואילו אחר כך ממשיכה בתחרות עם רחל מבלי לראות, מבלי לקבל, מבלי לתפוס את האהבה הקיימת ביעקב.
דרך חיי לאה, בעלת התפיסה השבירה, התורה מציעה לנו ללמוד להתעלות על תפיסתנו השבירה שלנו, כדי לראות את העולם מעבר למגבלות שלנו, כדי שהמסקנות שנסיק על עצמנו לא תהיינה מבוססות על התחרות עם הזולת.
"וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת". ושלנו? תלוי בנו שהן תהיינה חלשות או נאות, תלוי בנו שתפיסתנו תהיה שלילית או חיובית.