משנכנס אדר מרבים במשחה. רגשות האדם הם אמנם ספונטאניים, אז איך אפשר שנשמח רק מפני שאנו מצווים לכך? אי אפשר לשמוח בפקודה, אך הדבר בא ללמד אותנו שחיים בתוכנו תמיד רגשות מנוגדים: החרדה יחד עם השמחה, העצב יחד עם האושר. בדומה ליעקב כשעמד לפגוש את עשו אחיו: מצד אחד היתה שמחת השיבה והפגישה ומצד שני היו הפחד והחרדה. הזהר הקדוש מסביר לנו (פרשת וישלח מח-מט):
"יעקב היה עץ החיים, למה פחד? הרי עשו אינו יכול לשלוט עליו. ועוד, הרי כתוב 'והנה אנוכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך' (ברא' כח, טו), למה היה מתירא? ועוד, הרי כתוב 'ויפגעו בו מלאכי א-להים' (ברא' לב,ב). אם מחנות המלאכים הקדושים היו עמו, למה פחד? אלא, הכל אמת הוא, אך יעקב לא היה רוצה לסמוך על הנס של הקב"ה, הרי חשב שאינו זכאי הוא שהקב"ה יעשה לו נס. ואף על פי שהכל מתיישב, עם כל זה צריך האדם לפחד תמיד ולבקש בתפילה לפני הקב"ה, שכתוב (משלי כח,יד): 'אשרי אדם מפחד תמיד, ומקשה לבו יפול ברעה'.