היפרד נא מעלי , כי אנשים אחים אנחנו – פרשת לך לך

Share This:

סכסוך הוא דבר רגיל אצל בני האדם. לכל אדם נתנה הזכות להחזיק בדעה אישית והבדלי ההשקפה יכולים לגרום למחלוקת. מחלוקות יכולות להיות מקור להעשרה נפשית וגם לפיתוח האישיות והקשר הבין אישי. אבל פעמים והיא עלולה להידרדר לסכסוך ואף לתגרה.

אפשר, אם כן, להגדיר שלוש רמות: ויכוח (שיכול להיות מפרה ומעשיר), סכסוך (בו כל אחד מתבצר בעמדתו ומסרב לכבד את דעה האחרת) ותגרה (הסכסוך שהופך לאלים: לא רק שלא מכבדים את הדעה השונה, אלא שמנסים להשתיק אותה בהכנעה פיזית).

שתי הרמות הראשונות, ויכוח וסכסוך, מבוססות על אי הסכמה בדעות ועל כן הן מיוחדות לבני אדם. התגרה, לעומת זאת, מוסיפה את האלימות הוורבלית והפיזית, שהיא תגובה חייתית בה הדעה כבר לא חשובה, אלא רק הכח הפיזי להכניע את היריב.

כולנו עלולים להידרדר מוויכוח לאלימות, למרות שהיא רמה חייתית, ועלינו לעשות את כל המאמצים שבידינו להרחיק אפשרות הרסנית זו.

ומה לגבי סכסוך? האם אפשר למנוע אותו? לפעמים כן; ואם הצלחנו, מה טוב. אך לרוב קל מאד להיקבע בעמדתנו ולא לתת מקום לדעה של הזולת. הקיבעון הזה הוא הסיבה למעבר מוויכוח לסכסוך. אז לא תמיד ניתן למנוע סכסוך. אם כן, יותר מלשאול איך למנוע סכסוך, מוטב ומועיל ללמוד איך להתנהל בתוך סכסוך כדי לא להגיע לתגרה (לאלימות) וכן איך לצאת מהסכסוך לאחר שנקלענו אליו.

ההתנהלות הבונה בתוך סכסוך תלויה אך ורק ביכולת שלנו לכבד את הזולת. כבוד לזולת פירושו להעניק לשני משמעות, קיום, משקל (כבוד=כובד). לא בהכרח עלי להסכים עם דעתו, אבל כן להעניק לו ישות וקיום. כך שתי הדעות, שלו ושלי, מתקיימות.

זוהי עמדה שחייבת להיות קיימת בשני הצדדים של הסכסוך. כל אחד חייב לדעת ולקבל שהאדם השני שווה בדעותיו ובעמדותיו לראשון, גם אם שניהם לא יכולים להסכים. אם אחד מחשיב את השני כזוטר, מאוס, זניח, מוקצה, פסול, שפל… הכבוד נעלם ואין ניהול מועיל ובונה של הסכסוך. לחלופין, אם אחד מחשיב את עצמו כמנצח, נעלה, גיבור, מקובל, נשגב לגבי השני… גם כאן הכבוד לזולת נעלם. יתרה מזו, אם אחד מקבל את השני מתוך רחמנות, חסד, חמלה, יש בזה מידה של יוהרה ופטרונות ואין כבוד, הרי האחד נתפס כנזקק, כחסר, והשני כשלם ומשפיע.

לפעמים שמירת הכבוד ההדדי דורשת היפרדות. וגם זה פתרון. גם זה הענקת כבוד: שנינו יודעים את המגבלות שלנו, שנינו מודים בקושי בלהיות ביחד. ודווקא כדי לשמור על האחווה, על האהבה ועל הכבוד שרוכשים אחד לשני, אין לאלץ את הצדדים לדור בכפיפה אחת.

הקשר בין אברהם ולוט היה כזה. קשה להם ביחד; רק ההכנעה של אחד מהם (ז"א, ביטולו) היה מאפשר חיים משותפים. בחכמה רבה אברהם מכריז: "אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ… כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ… הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי" (ברא' י"ג, ח'-ט').

המלבי"ם בפירושו על הפסוקים האלה, מסביר כי המריבה נגרמה דווקא מפני שהם אנשים אחים. הרב שמשון רפאל הירש מחדד ואומר שלא כתוב "בינינו", אלא "ביני ובינך". אני מבין מזה שאברהם מעניק ללוט את אותו המשקל שהוא מעניק לעצמו: הוא לא אומר "אל תריב איתי", כאילו שמוקד הסכסוך הוא רק לוט, וגם לא "בינינו" כדי לטשטש את ההבדלים. ביני, עם הדעה שלי והקיום שלי, ובינך, עם הדעה שלך והקיום שלך. העמדות כה מנוגדות שאם נמשיך ביחד לא נכבד אחד את השני, אך ננסה להכניע את הזולת ולבטל את מעמדו.

האם פרידה זו פירושה ניתוק הקשרים? לא! וההוכחה באה כמה פסוקים קדימה, כאשר אברהם מחלץ את לוט מהשבי בו הוא נפל. כפי שרש"י מסביר: "אם השמאל ואימנה: בכל אשר תשב, לא אתרחק ממך ואעמוד לך למגן ולעזר".

התווכחנו, התבצרנו בעמדותינו, הגענו לסכסוך, לא הצלחנו לצאת ממנו, אבל נשמור לעד על הכבוד של השני.  לכן, היפרד נא מעלי כדי שנמשיך להיות אנשים אחים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *