אי שם מעבר לקשת – פרשת וירא

Share This:

אסון שבא ומשנה את החיים מהקצה אל הקצה אינו, ברוך השם, דבר שבשגרה. אך לא מן הנמנע שיקרה, רחמנא ליצלן.

טרם פריצת הפורענות יש עוד מקום לנסות לשנות בתקווה למנוע אותה. אך כשההתמוטטות החלה, אין דבר שישנה את המתרחש: "אמר רב יוסף: 'כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים'" (בבא קמא ס ע"א).

עם זאת, לא פעם אנחנו עדים לקושי לעזוב את מקום ההתרחשויות, אולי מתוך כמיהה לשנות את מה כבר אי אפשר, אולי בתקווה שנס יהיה גמול לזכויות שהאדם צבר, אולי כי חסים על ההשקעה החומרית או הרוחנית. גם אחרי שהכל הסתיים יש מי שנתקע במקום הנפשי של האסון ומתחבט במחשבות: "אולי זה קרה בגלל משהו שעשיתי?", "אולי הייתי יכול לעשות משהו אחר?", "אולי זה בא מפני שהייתי בטוח שיהיה לי טוב?". גם הסובבים את האדם, מקרוב או מרחוק, מחפשים אחר סיבה או הצדקה, לפעמים כדי לנחם, לפעמים כדי להאשים:  "הוא בחר בזה, וזה מה שהגיע לו", "הכל מאלהים", "אלהים יודע למה חולל לך את זה", "היא חשבה שהעתיד מובטח לה… והנה!"

שיפוט עצמי ושיפוט על אחרים. חבטה עצמית ומכות על אחרים.

אולם איוב מלמד אותנו שאלהים איננו מנהיג את עולמו על פי נוסחה קבועה ונוקשה: יש דברים שקורים ולא תמיד יש הסבר להם, לא תמיד יש סיבה ברורה, לא תמיד יש קשר ישיר בין האדם ומה שקורה לו מעבר לכוחותיו.

גם לוט בסדום בא ללמד אותנו ששיפוט כזה איננו לא מועיל ואף לא נכון או צודק.

סדום, עמורה, אדמה וצבויים נחרבו באסון שהביא אלהים מפני שהתושבים היו מושחתים, מרושעים ואכזריים עד בלי די. סיפור יחסית פשוט: רוע מובהק מביא לעונש אלהי.

ואז פוגשים את לוט. האם הוא רשע? לא, הרי הוא דואג לזרים הזקוקים למחסה. האם הוא צדיק? לא, הרי הוא לא מהסס להציע את בנותיו כטרף לתשוקה הפראית של אנשי סדום. ללוט פן טוב ופן רע. אין ספק שהוא גדל בבית טוב, ליד אברהם, והושפע מחינוך ערכי. אולם גם הסביבה הרעה בה הוא התגורר השפיעה עליו.

הוא ניצל, אבל קרה לו אסון. נטייתנו עכשיו עלולה להיות להתחיל לחבר את כל הנקודות המצדיקות כביכול את אסונו: אנשיו גורמים למשבר עם אברהם, הוא בוחר לחיות במקום בו האנשים "רעים וחטאים לה' מאד", הוא מציע את בנותיו כטרף מין לאנשי סדום, הוא מתמהמה לנוס על נפשו גם כאשר המלאכים מתריעים מפני השמדת הערים. גם לוט עלול היה לשפוט את עצמו באותו אופן.

המלאכים אומרים לו: "הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ, אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ… פֶּן  תִּסָּפֶה" (בראשית י"ט, י"ז). תינצל מהאסון כי אתה יכול, אך אם תביט אחריך תישאב אל תוך הקטסטרופה ממנה יצאת. מה זה "אחריך"? האם לראות את האסון ימית אותו? הרב יעקב לורברבוים מזכיר לנו שכל העולם ראה את מפלתם של אנשי הערים האלה ולא קרה להם כלום! ("נחלת יעקב" על ברא' י"ט, י"ז).

לא על הערים הכתוב מדבר. רמז יש בדברי המלאכים, הרי שני פירושים לביטוי "אחריך": א) מה שהיה לך, מה שהשארת, מה שעשית; ב) מה שיהיה אחריך, מה שתשאיר אחריך, מי שיבוא אחריך. אומרים המלאכים אל לוט (ואולי גם לנו): אל תנסה למצוא את הסיבה לאסון במעשים שעשית, ואל תשאל "אם חוללתי טובה, למה העתיד שלי נהרס?" וכן אל תסמוך על מעשיך הטובים לעצור אסון שכבר מתרחש. אל תתעסק במה שהיה או במה שהיה יכול להיות. יש אסון והוא לא קשור אליך, גם אם נקשרת אליו. עכשיו תינצל ותבנה הלאה.

ואשתו של לוט? היא הביטה מאחריו. לא מאחריה! היא ניסתה להסביר את מה שקרה כקשור ל"אחריו" של לוט: אולי הוא עשה ולכן זה מגיע אלינו עכשיו? אולי הוא לא עשה מספיק? מה יהיה עם כל העתיד הטוב שהיה אמור להיות לנו בגללו?

היא זורה מלח בפצע, היא משמרת את המצב מבלי לתת להתקדם, היא ממליחה את הקרקע ואינה מאפשרת גידול: היא בודקת בציציותיו ונשארת תקועה במלח של עצמה עד כדי כך שהופכת היא בעצמה למלח.

אל תביט אחריך ואל תביט מאחורי זולתך, רק תשפר מעשיך, תודֶה לאלהים שאתה ממשיך ותעזור לאחרים לבנות ולהתקדם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *