איך אפשר לדעת מהו מסר מאלוהים? איך אפשר לדעת מיהו שליחו?
זוהי שאלה שמעסיקה את האנושות מן היום בו מישהו עמד מול קהל ואמר "אלוהים שלח אותי אליכם".
במצבים של ייאוש, של חוסר תקווה, של בעיות קיומיות ושל העדר ערכים מוחלטים, הפיתוי להאמין במי שמבטיח שאלוהים דבר אתו ומסר לו את סודות החיים המאושרים, הנו פיתוי גדול שקשה לעמוד מולו.
לרוב מסתבר שהאדם היה מעורער בנפשו ותו לא. אך ישנם מקרים בהם האדם משכנע צבור שלם, שובה אותו בקסמי דברי הבל ומוליך אותו שולל. דוגמאות רבות יש בהיסטוריה הרחוקה וגם בימינו אנו: שומעים אנחנו על מסרים לכאורה אלוהיים הקשורים לדת, לפוליטיקה, לכלכלה, לרפואה ועוד כהנה וכהנה. והתוצאות הן, במקרה הטוב, הנצחה של השלייה ותקוות שווא. ובמקרה הרע (והנפוץ מידי) ההשלכות הן של הרס, של מוות, של אבדון.
אז איך ניתן לאשר שמי שמדבר בשם אלוהים הוא אכן שליחו?
שאלה זו עומדת במרכזה של פרשת שמות. משה מנסח אותה בדרכים שונות: "הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם 'אלהי אבותיכם שלחני אליכם', ואמרו לי: 'מה שמו?' מה אמר אלהם?" (שמות ג, יג), "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקלי כי יאמרו 'לא נראה אליך ה'" (שמות ד, א). גם פרעה מטיל ספק בשליחותו של משה: "ויאמר פרעה 'מי ה' אשר אשמע בקלו?'" (שמות ה, ב).
הפרשה הזאת מלמדת אותנו להבחין בין מסר שמקורו באלוהים, לבין מלים שמקורן בנפש נפוחה מאגו בלתי נשלט.
שני תנאים לדבר: האחד הוא אישיות הנביא. השני הוא קיומו של המסר.
אישיות הנביא? משה מסרב לקחת על עצמו את המשימה. הוא אינו חושב את עצמו ראוי לכך. הוא שואל שאלה יסודית: "מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים" (שמות ג, יא). שאלה זו תלווה אותו לאורך כל חייו; הוא אף פעם לא חשב את עצמו הראשון, הראוי, היודע. ענוותו זוהי אישור לנביאותו.
קיומו של המסר? הנה אולי הסימן המובהק ביותר המבחין בין מסר אלוהי למה שאיננו: "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה" (שמות ג', יב). האות לכך שהוא נשלח להוציא את ישראל ממצרים יבוא רק אחרי שהוא יבצע את המשימה! העירבון שהם דברי אלוהים איננו בתחילת התהליך, אלא במבחן התוצאה. מתי נדע שהמסר הוא מאלוהים? רק אחרי שהשגנו את המטרה. עד אז, אין המסר אלוהי, כי אם של בן אדם.
המסר הוא לא בנס; הוא נבנה בתהליך ומתאמת בתוצאה. "תצאו ממצרים, תצעדו אלי החופש, תגיעו להר סיני וכשתעבדו שם את אלוהים, תבינו שמהקב"ה היה הדבר, אך לא לפני כן".
והנביא האמיתי נותר ענו גם אחרי אימות דבריו והשלמת המשימה. זהו, למעשה, חלק בלתי נפרד מהאות המאשר שהמסר הוא אכן מאלוהים. אומר לנו רש"ר הירש: "וכאשר תושלם הגאולה לא תהיה אתה שליט העם, אלא תעבדון: אתם, אתה וגם העם תגשו אל ההר הזה כעבדי ה'" (רש"ר הירש, פרשת שמות ג, יב). נביא שהופך לשליט כל יודע, כי שומע את דבר ה', איננו באמת נביא ודבריו אינם באמת דבר ה', אלא מה שהוא בדה מלבו.
אל לנו לחכות למסר מאלוהים ולמתווך שיורה לנו את הדרך באמצעות נסים. זה מתוך עשייה, בנייה והתפתחות רוחנית חיובית, שנגיע למטרות קונקרטיות של חופש ושל כבוד לבריאה של אלוהים. בהגיענו לשם נגלה שמאלוהים יצא הדבר.