פרשת וארא

Share This:

אם אלהים הוא כל יודע, איך אפשר בכלל להבין שלאדם יש בחירה חופשית?

השאלה הזאת עומדת מולנו כבר ברבע הראשון של פרשת וארא ותלווה אותנו עד קריעת ים סוף, בעוד שתי פרשיות. הקב"ה אומר למשה: "ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אתתי ואת מופתי בארץ מצרים. ולא ישמע אלכם פרעה ונתתי את ידי במצרים" (שמות ז, ג-ד). ככל הנראה לפרעה אין שום אפשרות להיענות לדרישת משה, הרי גם אם הוא ירצה אלהים יקשה את לבו. אין כאן לכאורה לא צדק ולא הוגנות! לא רק שאלהים דורש משהו שהאדם אינו מסוגל בכלל לעשות, אלא שהוא מעניש אותו על העקשנות שאלוהים בעצמו גרם!

הפרשנים דנו רבות בבעיה הזאת. יש כאלה האומרים שפרעה היה צריך להתנגד להכתבה האלהית, כי הרי יש לאדם כח לשנות במשהו את המולד (אבן עזרא בפרירושו על דברים ה, כו). יש האומרים שאין כאן קביעה, כי אם נבואה: מעין "עוד תראה, זה מה שהוא יעשה" (פסיקטא זוטרתא, מדרש שכל טוב). יש הטוענים שפרעה נענש למעשה על חטאים קודמים (רש"י, ר' חיים פלטיאל).

במדרש שמות רבה (יג, ג) נאמר בשם שמעון בן לקיש: "[הקב"ה] מתרה בו פעם ראשונה שניה שלישית ואינו חוזר בו הוא נועל בו דלת מן התשובה". מלמד אותנו כאן ריש לקיש שיש באדם הרבה הזדמנויות להטיב ולבחור בדרך חיובית, של בנייה ושל כבוד לזולת. יש לאדם הרבה הזדמנויות לשנות את הטעויות שעשה ואת הבחירות ההרסניות ולבחור באפשרות טובה ובונה. זהו גם הניסיון האישי של ריש לקיש, שהוכיח לא רק בתיאוריה, אלא במעשה שניתן לשנות חיים של הרס לחיים של בנייה. הוא עשה את זה בעצמו. הוא איננו מדבר אלינו ממעלה היוהרה של מטיף מוסר תיאורטי, אלא מתוך חוויה מעשית המאירה את הרעיון המופשט.

עם זאת, כאשר האדם מתעקש להישאר בעמדה סגורה, שאינה מכבדת את הבריות, עמדה כוחנית אגוצנרטית, הוא עלול לאבד את היכולת לשנות לטובה. החל מנקודה מסויימת, ההידרדרות היא בלתי נמנעת ובלתי ניתנת לעצירה. כח הרצון כבר לא יצליח לשנות את הנטייה של הרס ושל אבדן. של הרס ושל אבדן עצמי.

זה מה שקרה לפרעה. מרוב אטימות, מרוב עקשנות, הוא אבד את היכולת לכבוש ולנווט את יצרו, הפך לאוטומט והוביל את עצמו ואת נתיניו לאסון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *