עניין קרח והקשר שקשר נגד משה ואהרן חשוב בעיניי בגלל התגובה של העם לדבריו.
ללא ספק, ניתן להבין את התלונה של קרח. לכאורה הדבר פשוט ומעורר חשיבה. מה הוא אמר, בסך הכל?: "כָל־הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה'; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל־קְהַל ה'?" (במדבר ט"ז, ג).
הוא דרש ממשה להפסיק את השררה שלו ולחלק את הכח באופן שווה עם כל העדה. הוא דרש דמוקרטיה, כי כל אחד יכול ויש לו זכות להנהיג ולמשול.
דרישה צודקת, לא רק בעיננו המודרניות, אלא אולי גם בעיני משה עצמו, שסרב לקבל את קנאות יהושע לשלטון ולא עצר את אלדד ומידד, שהתנבאו במחנה כאשר משה ושבעים הזקנים היו מחוץ למחנה. משה נזף אז ביהושע: "הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי? וּמִי יִתֵּן כָּל־עַ֤ם ה' נְבִיאִים!" (במדבר י"א, כ"ט).
אז שוויון ודמוקרטיה. מה רע בזה?
הבעיה היא שדברי קרח לא היו אלא מעין כותרת לחדשות. התוכן עצמו של דרישותיו מופיע כאשר משה קורה לו לסדר: "הַמְעַט מִכֶּם כִּי־הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל… וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם־כְּהֻנָּה?" (שם ט"ז, ט-י).
קרח חפש אם כן יותר כח עבורו ועבור אנשיו, ולא עניין אותו שלכל העם תהיה חלוקה שווה של השלטון. גם לוי וגם כהן, זה מה שהוא רצה.
אך הוא נתפש בעיני הציבור כגיבור המקריב את עצמו למען העם. דבורו והתנהגותו היו כאלה של דמגוג, אשר משתמש בתגובות הרגשיות והלא מבוקרות של ההמון כדי להשיג את מטרותיו האישיות.
העם נגרר אחרי מה שנראה כצודק, מבלי לבחון באמת את המצב. העם שופט מהר מאד גם את משה וגם את קרח, מבלי לבדוק, מבלי להתבונן, מבלי להתעניין בפרטים. זה מה שנראה, אם כן זה מה שזה באמת.
וכאן טמונה הבעיה של הפרשה. כי תפיסה מהירה כזאת, חורצת גורלות מתוך התרשמות שטחית, הרת אסון. ואכן התוצאה הייתה הרס ומוות.
מדוע דברי קרח סמוכים בדיוק לפרשת הציצית? ישנו מדרש המקשר בין הדברים באומרו שקרח לקח טלית עשויה כולה מתכלת ובא לשאול את משה האם היא חייבת בציצית (אשר לה יש פתיל תכלת). כאשר משה עונה לו שאכן היא חייבת, קרח לועג לו בבוז (תלמוד ירושלמי, סנהדרין פ"י ה"א, במדבר רבה קרח י"ח, ג).
עם זאת, הבה נזכור שעקרון מרכזי בפרשת הציצית הוא "וְלֹא־תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר־אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" (במדבר ט"ו, ל"ט). הלב בתנ"ך מסמל את החשיבה. אל תתנו לחשיבה שלכם לטעות אחרי מה שהעיניים רואות. תבחנו, תבדקו, תבחינו שוב. זוהי הקדושה וזוהי הדרישה.
פרשת קרח, התגובה של העם לדברי דמגוגיה, היא דוגמא הפוכה למה שהתורה מצפה מאיתנו, למה שהקב"ה צווה עלינו במצוות ציצית. "ולא תתורו", והם דווקא תרו. מהר מאד הלכו אחרי הכותרת שראו בעיניים, נכבשו ע"י הקול הערב של הרודן הפופוליסטי הממתיק את מילותיו בהבל שנשמע טוב, שנקלט מהר ושמקשה על ההיגיון ועל בוחן המציאות.
מי יתן כל עם ה' נביאים! נביאים, ולא עדר הנגרר אחרי שירת הסירנות.