אני לא מתבייש

Share This:

בשבוע שעבר בוצעו בארץ שני פשעים, פרי השנאה והקנאות: ההצתה של בית בכפר דומא, בה נרצח תינוק, ופיגוע דקירה במהלך "מצעד הגאווה" בירושלים, בעקבותיו נרצחה נערה בת 16.

הרוצח במצעד הגאווה הוא יהודי אולטרה-אורתודוכסי שרק השתחרר מ-10 שנות מאסר על מעשה דקירה דומה ב-2005.

המפגע, או מפגעים, בכפר דומא הם ככל הנראה יהודים דתיים קיצוניים המזדהים עם "תג מחיר". זו הפעם הראשונה שפעולת תג מחיר גובה חיים, מה שמלמד על עלייה ברמה וכוונות האלימות של האידיאולוגיה הזאת.

המניעים הם שונים, הרוצחים אינם קשורים זה לזה, אך המעשים האלה מחוברים דרך אידיאולוגיה קיצונית המעודדת אלימות כמוצדקת ע"י ערכים דתיים יהודיים.

יהיו כאלה שיטענו (למעשה, שכבר טוענים), שלזה בדיוק מובילים המקורות הדתיים היהודיים: לסגירות נפשית, להדּרת השונה, לקנאות, לאלימות.

יהיו כאלה שיטענו (למעשה, שכבר טוענים), שמול כל זאת, הם מתביישים מהדת היהודית ומיהדותם בכלל.

בואו נראה עכשיו את הצד השני: תגובת העם.

מול האלימות חסרת הרסן של האנשים האלה, המסונוורים בזעפם הדתי, יוצאים מיליוני יהודים (אכן מיליונים!) המוקיעים את הפיגועים הללו, הזועמים על חלול הקודש של החיים, הפועלים בגינוי המעשים המרושעים האלה ובחינוך העם כדי שאלה לא יחזרו על עצמם. הם מיליונים הכותבים, המפגינים, המלמדים, מזועזעים והמומים אל מול מעשים שנראים להם מאד "לא יהודיים".

התגובה הזאת הייתה כללית, בכל העולם. יהודים מכל הזרמים הדתיים והחילוניים, רוב החברה הישראלית וההנהגה הפוליטית הישראלית, יחד עם רוב יהודי העולם המחויבים ליהדותם בדרך זו או אחרת. כמעט ולא נשאר בית כנסת בעולם בו לא היה עיון, דבור וזעם על מה שקרה – הן מפני שהרב דבר על זה, הן מפני שהמתפללים דברו על זה.

אך מדובר בסך הכל רק בשני מעשי רצח! זה נשמע רע, אני יודע. אבל מבחינה אובייקטיבית, אלה היו רק שני מעשי רצח שבוצעו ממניעים קיצוניים וקנאים, בדיוק כפי שמאות או אלפים כאלה מבוצעים ברחבי העולם בכל שבוע!

אבל בשביל היהודים אין דבר כזה: "רק שני מעשי רצח"!. המספר לא קובע. התדירות לא קובעת. רצח הוא רצח, הוא רצח. חלול נפש אחת, כחלול כל העולם כולו. גם אם מדובר בידיד או באויב, גם אם מסכימים או לא מסכימים עם הקרבן, רצח נפש אחת נתפס, בעיני היהודי, ככישלון אנושי חמור.

ואת זה למדנו דווקא מהמקורות הדתיים היהודיים שלנו: התורה, הנביאים, התלמוד, פרשני ימי הביניים, הרבנים הוגי הדעות והפוסקים שבכל דור ודור. למדנו את זה מכל מה היא הדת היהודית והמסורת היהודית. אכן, אותה תורה הקובעת עונש מוות, הביאה אותנו להבין שאין להשתמש בו. אותו תלמוד המונה את ארבע מיתות בית דין, קורא "סנהדרין חבלנית" בית דין שהרג נאשם אחת לשבעים שנה. חיי אדם קדושים ומקודשים ואין לחלל בהם. זהו העיקרון.

המקורות הדתיים היהודיים מובילים לפתיחות נפש, לקבלת השונה, לכבוד הזולת, לחיפוש אחר השלום.

יש מיעוט יהודי קיצוני שלא מבין זאת ושלא מבין את המקורות. הם מחללים את השם ומרחיקים את השכינה מהעולם.

יש רוב יהודי תמידי, בכל דור ובכל מקום, שמבין זאת ומקיים זאת הלכה למעשה. אלה הם המקדשים את השם ומאדירים את השכינה בעולמנו.

אני אף פעם לא מתבייש מיהדותי.

במקרים כאלה, יהי רצון ולא יחזרו עוד, במקרים כאלה עמי מגיב למען החיים ואני אינני מתבייש. יתירה מזאת, אני מודה לאלוהים שגרם לי להיוולד בתוך העם הזה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *